פסק-דין בתיק עש"ם 7440/04

           המערער הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(2) ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק). על המערער הוטלו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, הקפאת דרגת שכר למשך חצי שנה, העברה מתפקיד לפרק זמן של שנה וכן פסילה לתפקיד בתחום החקירות והמודיעין לפרק זמן זה. בפניי ערעור על ההרשעה, ולחלופין על חומרת העונש.

רקע עובדתי

1.             המערער, בעל ותק של כעשרים וארבע שנים בשירות המדינה, מועסק באגף המכס והמע"מ במשרד האוצר כמבקר חשבונות בכיר. במסגרת תפקידו, עוסק המערער בחקירות ובאיסוף מידע מודיעיני באגף החקירות של אגף המכס והמע"מ. ביום 22.12.00 נפתחה חקירה במשטרה כנגד המערער, בעקבות חשד כי באותו יום גנב המערער חבילת "טיטולים" בשווי של כ-60 ש"ח בעת שערך קניות בחנות "סופר-פארם". החקירה הסתיימה בסגירת התיק הפלילי מחוסר עניין לציבור. מועד סיום החקירה שנוי במחלוקת בין הצדדים. המערער סומך את ידיו על אישור המערכת הממוכנת של המשטרה, בה נרשם כי החקירה בעניינו הסתיימה ביום 14.3.01, בעוד התביעה טוענת כי התיק הפלילי נסגר ביום 21.3.01, בעת שנשלח למערער האישור הרשמי על סיום החקירה.

          לאחר שהסתיימו ההליכים הפליליים נגד המערער, הוגשה נגדו, ביום 16.2.03, קובלנה על ידי סמנכ"ל המכס, שאינו נמנה עם בעלי התפקידים שהוסמכו להגיש קובלנות לפי סעיף 32 לחוק (להלן: הקובלנה הראשונה). ביום 3.3.03 תוקן הפגם של העדר הסמכות עם הגשת קובלנה נוספת נגד המערער על ידי סמנכ"ל משרד האוצר (להלן: הקובלנה השנייה). יצוין כי הקובלנה השנייה נתקבלה בתביעה, על פי החותמת שעל גביה, ביום 10.3.03.

          בעקבות הגשת הקובלנה הראשונה, שהוגשה כאמור בחוסר סמכות, הגיש התובע ביום 4.3.03 תובענה לבית הדין המשמעתי, בה נטען כי ביום 22.12.00, בצאתו מחנות "סופר פארם", לקח עמו המערער חבילת "טיטולים" בשווי של כ-60 ש"ח, מבלי ששילם עבורה. במעשה זה, כך נטען, פגע המערער במשמעת שירות המדינה והתנהג התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. לפיכך, נטען כי המערער עבר על עבירה לפי סעיפים 17(1) ו-(3) לחוק. נוכח הגשת הקובלנה השנייה, תיקן התובע את תובענתו ביום 24.3.03, כך שנרשם בה כי היא מוגשת על פי קובלנה כדין מיום 3.3.03.

ההליכים בפני בית הדין למשמעת

2.           בבית הדין למשמעת טען המערער שתי טענות מקדמיות. ראשית, טען המערער כי על המקרה חלה התיישנות, שכן חלפו שנתיים ממועד סיום החקירה במשטרה ועד למועד הגשת התובענה לבית הדין המשמעתי. שנית, טען המערער כי נפלו פגמים בהליך הגשת התובענה כיוון שהתובע לא בחן את הקובלנה ואת הראיות בטרם הגשת התובענה, כנדרש על פי החוק. טענה זו התבססה על כך שהתובענה הוגשה ביום 4.3.03, על בסיס הקובלנה הראשונה שהוגשה בחוסר סמכות, ובטרם קיבל התובע את הקובלנה השנייה.

         לגופו של עניין, הכחיש המערער את האישום נגדו בטענה כי שכח בתום לב לשלם עבור חבילת ה"טיטולים". לגרסת המערער, לאחר ששילם עבור חבילת נייר טואלט שרכש, הדביקה המוכרת ב"סופר פארם" על כף ידו את התווית המסמנת כי המוצר שולם והוא הדביק תווית זו בהיסח הדעת על חבילת ה"טיטולים" נשוא התובענה. לדבריו, שכח כי טרם שילם עבור חבילת ה"טיטולים", משום ששוחח בטלפון סלולרי עם אביו בעת עריכת הקניות. עוד טען המערער כי הטלפון הסלולרי היה שייך לחברו ולפיכך אין ברשותו את תדפיס השיחות שיוכיח כי אכן ניהל שיחה כאמור. לטענתו, גרסה זו בדבר השיחה שניהל בטלפון הסלולרי לא הועלתה בעת חקירתו במשטרה נוכח היחס העוין בו נתקל מצד החוקר. לחלופין, טען המערער כי אין להרשיעו בסעיף 17(1) לחוק, בהתחשב בכך שהעבירה בוצעה מחוץ למסגרת תפקידו ולא היה בה בכדי לפגוע במשמעת שירות המדינה.

3.             ביום 21.8.03 דחה בית הדין את טענותיו המקדמיות של המערער. אשר לטענת ההתיישנות, ציין בית הדין בהחלטתו כי מועד סיום תקופת ההתיישנות נקבע על פי מועד הגשת הקובלנה ולא על פי מועד הגשת התובענה, כפי שטען המערער. בית הדין מצא כי גם אם התיק הפלילי במשטרה נסגר כבר ביום 14.3.01 - כפי שטען המערער - הרי שטרם חלפו שנתיים ממועד זה ועד למועד הגשת הקובלנה השנייה, שהיה לכל המאוחר ביום 10.3.03, עת נתקבלה הקובלנה השנייה במשרד התובע. לפיכך, קבע בית הדין כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות. באשר להליך הגשת הקובלנה, עמד בית הדין על כך שהתובענה שהוגשה לבית הדין ביום 4.3.03 אכן היתה פגומה משום שהושתתה על הקובלנה הראשונה, שהוגשה בחוסר סמכות. עם זאת, קבע בית הדין כי הפגם תוקן עם תיקון התובענה ביום 24.3.03 וכי לא היה בתיקון האמור בכדי לגרום עיוות דין למערער או לפגוע בהגנתו. לפיכך, לא מצא בית הדין לנכון לפסול את התובענה, בהתאם לסמכות הנתונה לו בתקנה 8 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), תשכ"ד-1963 (להלן: התקנות).

          ביום 3.5.04 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המערער. בית הדין דחה את גרסתו של המערער לפיה הדביק את התווית על חבילת ה"טיטולים" בתום לב ובהיסח הדעת, בעת שדיבר בטלפון סלולרי עם אביו. בית הדין ציין כי גרסה זו של המערער באשר לנסיבות האירוע הועלתה לראשונה בעדותו בפני בית הדין ואין לה כל תימוכין בחקירתו במשטרה, כמו גם בראיות שהובאו במהלך המשפט. בית הדין העדיף לקבל, בין היתר, את עדותה של קצינת הביטחון ב"סופר פארם", שהעידה מטעם התביעה. לפי עדותה, העביר המערער את התווית המסמנת כי המוצר שולם מידית חבילת נייר הטואלט אל ידית חבילת ה"טיטולים" וסידר את חבילת נייר הטואלט באופן שיסתיר את העדר התווית. בית הדין התרשם כי שורת הפעולות שביצע המערער אינה מתיישבת עם גרסתו, לפיה ביצע את מעשיו באופן לא רצוני ובהיסח הדעת. כן קיבל בית הדין את עדותה של המוכרת, שהעידה אף היא מטעם התביעה, כי חוזקו של הדבק אינו עולה בקנה אחד עם העברתה של התווית מבלי משים למוצר אחר. בנוסף, ציין בית הדין כי אמרתו של המערער במשטרה - בה אין כל זכר לשיחות שניהל לכאורה בטלפון הסלולרי - נגבתה והוגשה כדין. יחד עם זאת, קיבל בית הדין את טענת המערער כי מעשיו לא פגעו במשמעת שירות המדינה, כאמור בסעיף 17(1) לחוק, נוכח העובדה כי בוצעו מחוץ למסגרת הארגונית בה עבד. על יסוד האמור לעיל, זיכה בית הדין את המערער מעבירה לפי סעיף 17(1) לחוק והרשיעו בעבירות לפי סעיפים 17(2) ו-(3) לחוק. בית הדין עמד על כך כי המערער לא הואשם בעבירה לפי סעיף 17(2) לחוק, אך מצא כי אשמתו של המערער בעבירה זו נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו וכי ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן, כנדרש בתקנה 46 לתקנות.

4.             בגזר דינו קבע בית הדין כי המערער פגע באופן מכביד בשמו הטוב של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון בו, במיוחד נוכח תפקידו הרגיש כחוקר העוסק גם באיסוף מידע מודיעיני. בית הדין עמד על כך שבמעשהו של המערער דבק פגם מוסרי, אף על פי שמדובר בגניבת פריט שעלותו זניחה. יחד עם זאת, ציין בית הדין כי להערכתו פעל המערער ברגע נמהר של "ניצול הזדמנות אקראית" ו"לקוי מאורות החשיבה". כן הביא בית הדין בחשבון את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ואת נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות עברו הנקי ותרומתו האיכותית לשירות הציבורי. בהתחשב בכל אלה, השית בית הדין על המערער אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, הקפאת דרגת שכר למשך חצי שנה, העברה מתפקיד לפרק זמן של שנה וכן פסילה לתפקיד בתחום החקירות והמודיעין לפרק זמן זה.

          על פסק דינו של בית הדין הוגש הערעור שבפניי, המכוון נגד ההרשעה ולחלופין, נגד חומרת העונש.

טענות המערער בערעורו

5.             בערעורו על הכרעת דינו של בית הדין למשמעת חוזר המערער על הטענות המקדמיות שטען בפני בית הדין, בדבר ההתיישנות שחלה על המקרה והפגמים שנפלו בהליך הגשת התובענה. לגופו של עניין, טוען המערער כי שגה בית הדין כשלא קיבל את גרסתו באשר לנסיבות האירוע ובחר להרשיעו על יסוד מסקנות שגויות שהסיק מעדויות התביעה. המערער מוסיף וטוען כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני הרשעתו בעבירה לפי סעיף 17(2) לחוק, נוכח העובדה שלא הואשם בעבירה לפי סעיף זה בכתב התובענה או במהלך המשפט.לחלופין, טוען המערער נגד חומרת העונש שהושת עליו. לגישתו, היה על בית הדין לשקול את הנזק שנגרם לו בגין עצם קיומם של ההליכים נגדו, שעיכבו את קידומו. עוד טוען המערער כי בית הדין לא נתן את המשקל הראוי לעלותה הזניחה של חבילת ה"טיטולים" ולהתרשמותו כי העבירה לא תוכננה מראש, אלא בוצעה ברגע של "ליקוי מאורות החשיבה".

דיון

6.           המערער טוען, כאמור, כי חלה התיישנות על המקרה, שכן חלפו יותר משנתיים מהיום בו הסתיימה החקירה במשטרה בעניינו ועד ליום בו הוגשה התובענה נגדו לבית הדין המשמעתי. ההסדר הנוגע להתיישנות עבירות משמעת קבוע בסעיף 64 לחוק, שזו לשונו: